אור חדש ח׳:א׳

1 "ביום ההוא וגו'" ח, א. מה שהוצרך לכתוב זה, וכי דבר זה חדוש כל כך, הרי היה נתלה על העץ בשביל אסתר, כל שכן שיתן לה ביתו. ודבר זה גם כן כמו שאמרנו, כי עיקר הכתוב בא לומר כי המן נמחה זכרו מן העולם. לכך נתלה דוקא, ולא שאר מיתה, כי התליה הוא בזיון אל צלמו, עד שנמחה ובטל צלמו, אשר הוא הכרתו. וכאשר נמחה צורתו, הוסיף עליו שלא יהיה לו שום דבר כלל בעולם, רק כי יהיה נמחה שמו מן העולם. שאם היה נשאר הבית לקרוביו, או מי שיהיה, היה שם וזכרון עוד להמן, כי היה נזכר שמו על ביתו. וכדכתיב דברים כה, ט "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו", "ולא ימחה שמו מישראל" שם פסוק ו. אף על גב כי זה רצה לומר שיהיה נושא אשתו, ודבר זה נקרא "בית אחיו", מכל מקום שייך לומר בקיום הבית שלא נמחה שמו, והיה הבית אליו זכר של מה. והשם יתברך גזר עליו שיהיה נמחה שמו לגמרי, וכל בניו גם כן נמחו מן העולם. ואפילו למאן דאמר מגילה טו: כי מבניו היו חוזרים על הפתחים, אדרבא, דבר זה גם כן שנמחה זכרו כאשר היו חוזרים על הפתחים, והיה זכרו לרעה, כי היו חוזרים על הפתחים, ויותר גרע זה ממיתה, וזהו זכר אל הרע.

2 ובמדרש, לג' חלקים נחלק עושרו של המן; שליש לבנין בית המקדש, ושליש לעמלי תורה, ושליש למרדכי ואסתר. ופירוש זה, כי מצד אלו שלשה הם בטול לכח המן, דהיינו התורה, ובית המקדש, ומרדכי ואסתר. כי התורה היא לישראל, והיא על הכל, ובכח זה היו גוברין על המן בתורה, שהיא על הכל. וגם בית המקדש הוא גובר על כח המן, כמו שיתבאר. ואלו שני דברים, דהיינו בית המקדש והתורה, שניהם מגיע מעלתם עד שער החמשים, אשר משם בא מפלת המן הרשע, כמו שנתבאר למעלה באריכות. ומרדכי ואסתר גם כן היה גוברין על המן. ומפני כי אלו ג' היו מבטלים כח המן, ולכך לאלו שלשה חלקים נחלק עושר של המן. כי לפי גודל כחו של המן, לא היה לו מבטל רק אלו שלשה, והבן זה מאוד.

3 ולפיכך מספר הכתוב רק שנתן אחשורוש לאסתר רק בית המן, ולא מספר גם כן שנתן לאסתר כל עושרו. אלא שלא הגיע לאסתר רק שליש, אבל שני שלישים היו לעמלי תורה ולבנין בית המקדש, והשליש בטל אצל שני השלישים. וכבר התבאר למעלה כי מה שאמר שליש למרדכי ואסתר, רצה לומר כי היה להם ברכה של עושר. וכן שליש* לעמלי תורה, היינו כי לעמלי התורה היה ברכת העושר. וכן לבנין בית המקדש נתן השם יתברך לישראל עושרו, שיבנה בית המקדש בברכת* עושר. כי המן היה מוכן לרבוי עושר, כי על כן נקרא "המן*", שיש לו המון. ומאחר שהוא מוכן אל המון, היינו לקבל, אבל הצדיק בולע אותו ולוקח ממנו, כמו שהתבאר למעלה כל זה.

4 "ביום ההוא וגו'". כבר אמרנו כי לכך כתיב "ביום ההוא", ומאי בא ללמדנו בזה, רק שבא לומר כי המן היה נמחה זכרו מן העולם לגמרי, ולפיכך אז הבית ששמו של אדם נקרא עליו, נתן אחשורוש לאסתר, והיה נמחה זכרו* מן העולם. ובאותו יום שהיה המן נתלה ובטל מן העולם, גם ביתו היה בטל, ולא היה שמו עליו. גם פירשנו כי בשביל הצדיק בולע הרשע, לכך השם יתברך נותן לרשע עושר, כי הרשע הוא מוכן לאסוף ביותר, לכך הרשע מאסף, ואחר כך בא הצדיק ובולע את הכל. לכך סמך תליית המן על העץ למעלה ז, י ואחר כך כתיב "ביום ההוא וגו'", כי היה אבוד המן, והגיע ביתו של המן לאסתר, ביום אחד.

5 "ומרדכי בא לפני המלך וגו'". פירוש, כי אסתר הגידה מה הוא לה, ולכך בא לפני המלך לעשות אהבה ורעות עמו בשביל זה. ולא תאמר* אסתר כי המלך מחשיב לו דבר זה לבזיון, כי יהיה מחותן אליו מרדכי. ולפיכך כתיב "ומרדכי בא לפני המלך".